מכון באר אמונה - שובו לכם לאהליכם

שובו לכם לאהליכם

מעמד יחיד ומיוחד, אירוע מכונן של עם ושל העולם כולו - מעמד הר סיני, מסתיים בצורה מפתיעה ומעט לא הגיונוית. היינו מצפים שלאחר המעמד המרגש, יעשה עם ישראל מעשה המעיד על עומק המחויבות שלו לתורה. אולי בדומה למעמד הר הכרמל יכריזו: "ה' הוא האלוקים", או שמא יקריבו קורבנות. אך הקב"ה בוחר לשלוח את העם למקום אחר לגמרי.

חז"ל לומדים מפרשתנו שמשה פרש מאשתו מאז אותו מעמד: "ועתה אמור אליהם שובו לכם לאוהליכם" - מסבירים חז"ל שהציווי היה לקיים מצוות עונה, לאחר שנהגו מנהג פרישות בשלשת ימי הגבלה. מכאן למד משה שאין הציווי חל עליו אלא על עם ישראל בלבד. אכן קשה הדבר מאד, מכל רמ"ח מצוות עשה בחר הקב"ה את המצווה שבמבט ראשון אינה דווקא המצווה המרוממת ביותר. חסרות מצוות לקיים לאחר מתן תורה? זה הציווי הדחוף כל כך המציין את המעבר מהמעמד הנשגב לחיי תורה?

אך זוהי גדלותה של התורה ובכך שונה היא מגישות אחרות הקיימות בין הגויים. לא זו בלבד שקיום חיי זוגיות ומשפחה אינו עניין שלילי, אדרבה, מדובר בעניין הגבוה ביותר, אולי תמצית מטרתה של תורת ישראל.

כאשר אנו מעיינים בספרי ההלכה היסודיים: טור, שו"ע, משנה תורה לרמב"ם, אנו מוצאים כי אין התייחסות כלל לאדם כייצור פרטי. הלכות אורח החיים מנוסחות בצורה של ציווי לאדם שהוא חלק מעם ועוד קודם לכן, חלק ממשפחה.

הציווי האלוקי בתורה אמנם חל על כל אדם, גם על מי שטרם הקים בית בישראל, אך מגמתו להפיח חיים במסגרת המשפחתית השלמה.

תורת החסידות מדגישה כי דווקא העניין הנראה רחוק מקדושה, כאשר הוא בא על תיקונו, כאשר הוא מתקדש בעזרת התורה הופך הוא לעליון ומקודש, אף יותר מעניינים אחרים שבקדושה, כיתרון האור היוצא מתוך החושך. זוהי אולי הסיבה בגינה בחר הקב"ה לשלוח את עמו לקיום מצוות עונה. רגע לאחר מתן תורה אין זו חכמה גדולה להשאר בהשגות עליונות או להצהיר הצהרות בומבסטיות. הרגע שלאחר מתן תורה הוא הרגע בו אני פונה למקום שנראה הכי רחוק מהר סיני ומרומם אותו למקום הגבוה ביותר.

חיי המשפחה שלנו אינם רק עניין נוסף בעבודת ה' שלנו, הם חלק ממהות העבודה הזו. לא לחינם נמשלו יחסי הקב"ה וישראל ליחסי אב ובניו וליחסי הדוד והרעיה. החיבור העמוק והאמיתי בין איש לאשתו, בין הורים לילדיהם, הוא חיבור המושתת על אדני התורה ומקרין על עם ישראל ועל הקשר שלו עם הבורא.