מכון באר אמונה - צניעות ומיניות - לפני החתונה ואחרי

צניעות ומיניות - לפני החתונה ואחרי

צניעות ומיניות - לפני החתונה ואחרי
מאת: אסתי משלוף (מנחת סדנאות בתחום המיניות מטעם "מכון באר אמונה")

לקראת חתונה... זמן שאור וחושך משמשים בו בערבוביא
התרגשות גדולה, שמחה, ציפיה ויחד איתם - חששות, תהיות וסימני שאלה רבים
אחד התחומים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם המעלה בנו את קשת הרגשות הזו הוא המעבר מאסור למותר

שנים רבות חינכו אותנו על ברכי ה"אסור" – ולפתע הכל מותר ואף מצווה- מפגש אינטימי עם עצמי- עם הגוף שלי, עם החשיפה, עם הנאה, מפגש אינטימי עם האיש שלי, עם יצרים וצרכים... קשה להכיל ולקבל את המעבר הדרמטי הזה, ואיך האסור, שהתרחקנו ממנו כל הזמן הופך לפתע להיות מותר וטוב ומבורך??

אני רוצה להתייחס לנקודה אחת מיני רבות בסוגיה זו.
כאשר אחותי הצעירה השתתפה בכיתה ט' בסמינריון בנושא "צניעות" אמרו להם שכאשר הן מתלבשות לא צנוע "לבנים קורה משהו". ערב חתונתה הכלה נזכרת בדברים אלו, במודע או שלא במודע, ומתמלאת פחדים נוכח אותו "משהו" שיקרה לבעלה הטרי. הדברים נכתבים בקיצוניות אך המציאות לא רחוקה משם. אמירות מעין אלה יוצרות אצל הבת תחושת פחד ובלבול "מה קורה להם?"  וככל שהעניין עמום יותר כך הוא מאיים יותר. שוחחתי עם כלה צעירה ערב החתונה ובמהלך השיחה היא אמרה לי "הם לא הופכים שם לחיות?" זו אמירה קשה אך הבנתי את מקורה. בנות רבות גדלות על התפיסה שהבנים נפלאים עד שזה מגיע לענייני הגוף ושם... שם אנחנו כבר לא יודעות אבל קורים דברים, וחוסר הידיעה רק מגביר את החשש והפחד.

זכיתי ללמוד לפני חתונתי עם דינה הורביץ הי"ד. אני זוכרת שאמרה לי "הקשר הגופני הוא חלק מהקשר שלכם. מה שיש לכם – יהיה גם שם. אם יש ביניכם הקשבה- גם שם תהיה, אם יש ביניכם כבוד- גם שם יהיה, אם יש עדינות- גם שם תהיה..." לכאורה זה משפט פשוט ומובן, אך פעמים רבות הוא מהווה חידוש לכלה החוששת כישם" הוא הופך לאדם אחר, וקשה לדעת איך הוא יתנהג ומה יקרה.

אין צורך להאריך בנוגע למחיר הכבד של התנהלות זו אשר נוצרה כתוצאה מחינוך לצניעות המנותק מההקשר הרחב שלו- הצניעות אינה המטרה אלא אמצעי, כפי שכתבה הרבנית רבקה שפירא: "הלבושים אינם יעד ותכלית כי אם קרקע מכשירה לאינטימיות להיזרע בה. כשם שהסרת הלבושים מבריחה את התכנים הצנועים שמילאו אותם, כך גם האחיזה בלבוש כיעד מקבעת ואוטמת, ומונעת מכל תוכן עדין לבוא בו".

מסופר על רב שהגיע אליו זוג צעיר טרם חתונתו. הזוג פנה לרב ואמר שקורים להם דברים לא טובים, הם לא מצליחים להקפיד על דיני ייחוד וגם בענייני נגיעה הם מתקשים... אמר להם הרב "קורים לכם דברים נפלאים, רק מוקדם מדי..."
אני אוהבת את הסיפור הזה ומרגישה כי הוא מספר את הסיפור הנכון שלנו- של מיניות ואינטימיות ביהדות, אך פעמים רבות הוא מוצג כהיפך מזה.

האסור אינו אסור מצד עצמו, הוא אסור כעת, כיוון שזמנו טרם הגיע. הוא אסור כעת דווקא בגלל שהוא כה מופלא, עמוק וקרוב, ולכן אנו שומרים אותו לזמן, למקום ולאדם המיוחד לנו. וטוב נעשה אם נשדר זאת לבנינו ובנותינו כבר מגיל צעיר.כך נוכל להקל עליהם את המעבר שתיארנו בראשית הדברים, ולעצב אותו כמעבר בריא, שמח ומבורך.