מכון באר אמונה - חיי זוגיות חסרי רוחניות

חיי זוגיות חסרי רוחניות

השואל\ת: דוד
(27/07/2009)

אנו זוג נשוי עם 4 ילדים ב"ה. כשהתחתנו, חלמנו לבנות את ביתנו, כבית ערכי רוחני ושנרגיש בכל צעד מחיינו, כי אנו מחוברים לבורא עולם בשמחה ובהתעלות רוחנית. מהר מאד מצאנו את עצמנו עסוקים במעשים גשמיים יום-יומיים,שאינם מאפשרים לנו פנאי, להרגיש קירבת אלוקים. יותר מכך, אנו מרגישים התרחקות וירידה רוחנית. כיצד יוצאים מה"סחרור" הזה וכיצד מגשימים רוחניות בחיי המשפחה?

המשיב\ה: אסתר אברהמי
(27/07/2009)

אני מבינה מדבריכם שיש לכם שאיפה רוחנית להתחבר לבורא עולם בחיי הזוגיות והמשפחה. אני גם שומעת, עד כמה אתם חשים, שהעשייה היום יומית מרחיקה אתכם משאיפותיכם הרוחניות ועשייה זו, אולי נותנת לכם תחושה של החמצה וכניעה למציאות.

אכן, שאיפתכם נעלה ומרוממת,אתם נמצאים במקום של תחושת המרחק מריבונו של עולם, המעיד שיש יחס ביניכם לקב"ה. הרב וולבה ב"עלי שור" כותב עניין זה על חורבן המקדש: "בעמדו על הריחוק הוא מצטער על הריחוק, אבל הוא עמד על האמת, ונקודת האמת הזאת, כבר מקרבתו אליו יתברך"

מכיוון שהבית היהודי הוא מקדש מעט,ניתן לערוך השוואה למקדש ה', ומתוך כך להבין ,עד כמה חסר לנו המקדש. האופן הנכון בו נחייה חיי משפחה, יקרב אותנו להבנת המקדש. בזכות זו, נוכל להחיש את בנין המקדש הלאומי.

נראה לי,שתחושת הריחוק מהשכינה, ניתנה לכם (ולנו) במתנה, כדי שנחוש את חיסרון המקדש. מציאות המקדש בישראל, היא תחושת קירבה עוצמתית לקב"ה. זהו הבית הזוגי, בו מתחברת הרעיה  - כנסת ישראל, עם הדוד - הקב"ה.

בבית הזוגי יש מקום לכל המשפחה, שהיא משפחת העמים. יש חדר אחד ומיוחד שהוא חדר ההתייחדות של הדוד והרעיה - קודש הקדשים. זהו המקום האינטימי ביותר ומשם ניכר סוג הקשר האמיתי בין בני הזוג. משם מושפעת הקדושה לבית כולו. כיצד מתבטאת קדושה זו? ע"י פעולות פשוטות יום יומיות, תמידיות (קרבן התמיד). התעסקות בשיא הגשמיות: בשר, דם (סמל התאווה), אכילת הבשר, שריפה וכו'.

לכאורה, פעולות אלה נראות רחוקות מרוחניות, הן גשמיות. אלא, ששימוש בעולם הזה, העולם הגשמי מתוך מטרות וכוונות המאפשרות צמיחת האדם והתפתחותו, בהשלמה נפשית נשמתית, היא מקום החיבור בין רוח וגוף והיא יוצרת את הקדושה. בדיוק כמו שהמקדש קדוש, רק כאשר יש לשכינה הרוחנית מקום גשמי בארץ, שיש בו עשייה גשמית מתוך כוונה להתקרב ולהתחבר עם הקב"ה.

מעניין, ששלמה המלך שבנה את המקדש, חיבר באותו זמן גם את "שיר השירים, שיש בו תיאורי געגועים, קירבה וריחוק בין הקב"ה וכנסת ישראל, ע"י ביטויים גופניים גשמיים.  זהו קודש הקדשים כדברי ר' עקיבא. אני נוגעת בנושא נכבד ועמוק, רק  כדי שנבין איך נחוש קדושה בבית.



לדוגמא: האכילה  היא כקרבן במקדש. כאשר מכינים ארוחה (גשמית), עם כוונות שארוחה זו תאפשר בריאות הגוף והנפש, שמחה וסיפוק שיוצרים קירבה, היא כקרבן שלמים. יש קדושה בבית המחברת בין איש ואישה ובני המשפחה. רוחניות אמיתית , קיימת בעולמנו הגשמי, דווקא ע"י עשייה גשמית.

על פי המסילת ישרים, כותב "עלי שור": בבית המקדש נהפך הגוף והחומר עצמו להיות כלי לשכינה...ונהפך המבט...מגשמי לרוחני.

אני מאמינה שכאשר יהיה לכם (ולכולנו), מבט כזה על העשייה בבית, תרגישו קדושה וקירבה ביניכם ומתוך כך גם עם הבורא. ממבט כזה על המציאות, נזכה למציאות מקדש ושכינה בתוכנו.

אסתר אברהמי

בוגרת "מדרשת אמונה" יועצת זוגית ומדריכת כלות מקצועית.