מכון באר אמונה - החתן העשירי

החתן העשירי

סופיה רון-מוריה, כתבת פוליטית של 'מקור ראשון', מביאה בפנינו על מגש של כסף ,כל שבוע , את האווירה המתחככת המסוימת באחמ"ים במסדרונות הכנסת. בספרה החדש החתן העשירי היא שבתה את לבי בתיאוריה העשירים, הנעים כמטוטלת בין מציאות לדמיון.הציטוט המובא לפניכם הוא רק דוגמא אחת מיני רבות , לגלישה הרכה של דינה, גבורת הספר, ממה שמתרחש סביבה לעולמה הפנימי העשיר, בעבר או בעתיד ההזוי.

"נו, כמה אנחנו צריכות לחכות?" צעקה דינה לעבר אחות שחלפה על פניהן, "לילדה יש חום כמעט ארבעים!"

"רגע אחד," הרגיעה אותה האחות, "הנה הרופא שלכן. את רואה? גבוה כזה. הוא יסיים לבדוק את החולה ומיד יבוא."

דינה הביטה לכיוון שאליו הצביעה האחות. הרופא אכן היה גבוה. שער שטני, משקפיים, כיפה סרוגה. בתנועה בלתי נראית לעין שחררה דינה את הגומי שבו אספה את שערה בטרם תצא מהבית. היא החליקה באצבעותיה על קווצות שערה שהתפזרו על כתפיה. טוב לפחות שהערב חפפה וסידרה את השער כדי להיות מוכנה לנסיעה. אבל הבגדים שלה, חבל על הזמן... ברגע האחרון שלפה מערמת כביסה נקייה שעל הכורסא חצאית וחולצת טריקו שצצו ראשונות. פספוס מצער. לעולם אין לדעת מה מזמן לך הגורל. פגישה רומנטית בחדר מיון בלילה. רופא צעיר ומחולל ניסים מתאהב, ממבט ראשון, באמה המקסימה של הילדה שהובאה לבית החולים כשהיא סובלת מחום גבוה. אשתו עזבה אותו לפני כמה שנים, לא עמדה בשגרת חייו המייגעת, שבה אין לילה ואין יום. ואילו היא , דינה, תמתין לחזרתו ממשמרת הלילה. תאורה עמומה בסלון. היא מנמנמת על הספה, לבושה בחלוק לילה שעשוי ממשי עדין. היא מרימה מעט את ראשה למשמע חריקת המפתח במנעול דלת הכניסה. הוא נכנס לסלון, כורע על השטיח ליד הספה ומלטף באצבעותיו הקרות - שכן הוא בא מהקור שבחוץ - את שערה הפזור על כתפיה. למה חיכית לי, למה לא הלכת למיטה, הלוא אמרתי לך שאחזור מאוחר בלילה. היא מתרוממת על הכריות. יש לי משהו לספר לך. הבדיקה חיובית, יהיה לנו תינוק, בן. למה דווקא בן? הוא מחייך, ילדה כמו מיכלי גם זה אינו רע בכלל.

דינה נערה את ראשה, צבטה בחזקה את כף ידה השמאלית כשהיא מושכת בכוח בעור. חזק יותר, שיישאר סימן כחול. מנוולת, זה מה שאת, אגואיסטית מסובבת. על מה את חושבת כשהילדה שלך בסכנה?"(עמ' 201-2)

מהו ספר? מהי עלילת ספר?

נשים 'חיות בסרט', ו'החיים בסרט' הם עלילה מרתקת. אם את אישה רומנטית, יתנהלו חייך תדיר בכמה מישורים. המציאות המוכרת- אך מולה, מציאות הדמיון....

דינה, גרושה מחיים ואם חד-הורית למיכלי הקטנה, מחפשת לעצמה שידוך פרק ב'. במהלך הספר מתוודע הקורא לשדכנית 'היודעת מה נכון לך ומכירה את כל העולם', לפגישות השידוכים המתסכלות, לגברים השונים בחייה של הגבורה. אך מה שעושה אותו מיוחד וצבעוני בעיני זהו זרם התודעה של הגבורה.

מהו זרם התודעה?

זהו סגנון כתיבה שהתחדש באמצע המאה העשרים. השתמשו בו הסופרים: וירג'יניה וולף, וויליאם פוקנר, ג'יימס ג'ויס. העלילה היא תאור חווית הנפש של הגיבור, ולאו דווקא תאור מעשיו. מפעם לפעם אנו נחשפים לסגנון זרם התודעה גם בסרטים, כשההתרחשות הדמיונית במוחו של הגיבור מצולמת גם היא בסרט, ובדרך כלל יוצרת מצבים קומיים.

לסופיה רון מוריה מודעות עצמית גבוהה, והיא מלווה בחוש הומור. תיאוריה של דינה-סופיה מביאים אותך לחייך חיוך רחב, אך גם דוק של עצבות פרוש עליהם.

לא פשוט עולמה של אישה המחפשת שידוך בפרק ב' בחייה. מי כמוני, כשדכנית, יודעת.

מימד נוסף מאתגר בספר הוא ההיחשפות של הקורא לעולמם של יהודי ברית המועצות, שזה מקרוב עשו עליה. הקורא נחשף לעולמן התרבותי של ה'בבושקות' המסייעות לדינה, גם אמא וגם סבתא, לפגישות של סירובניקים ותיקים, לעלילות חייהם הרומנטיים ולזווית המיוחדת בה הם ממקדים מבטם עלינו- הישראלים. עניינה אותי זווית הראייה הבלתי מוכרת לי- איך הם תופסים את עצמם מולנו ואיך הם משווים את עצמם לעולים מארצות אחרות. הקשיים החברתיים, הקשיים הכלכליים, ההשוואה בין תרבות ארץ המוצא לארץ ישראל.

סופיה רון-מוריה, אם לשלושה ילדים, המתגוררת בתקוע , מתארת חיי מתיישבים בגוש עציון. דינה, גבורת הספר, אוהבת את הארץ ומאמינה בהתיישבות . למרות הפחדים העוברים עליה כשהיא נוסעת בכבישים צרים בתוככי כפר ערבי בדרכה אל הישוב, למרות פגועי הטרור, למרות חרב הגרוש וההתנתקות המונפת מעל גיבורי הספר, דינה לא תיכנע. בדיאלוגים שלה עם ה', המתואר כידיד נפש שלה, היא מתקרבת, נוגעת -לא-נוגעת, בחסידות.

עולמה הפנימי העשיר של דינה-סופיה מפגיש אותה בצורה טבעית עם סינדרלה מהאגדות בד בבד עם גיבורות התנ"ך. תמר, רות, אביגיל ובת-שבע הן נשים המהוות עבור סופיה -דינה לא סתם דמות כתובה בתורתנו הקדושה, אלא דמות לחיקוי. היא, כביכול, מתכתבת איתן.

הספר החתן העשירי הוא לא רק ספר לנשים. גם לגברים לא יזיק לדעת - מה עובר עלינו.... . הייתי ממליצה על הספר כספר 'עבודה' למטפלים משפחתיים, מעבירי סדנאות למודעות עצמית, פנויים-פנויות המחפשים לעצמם שידוך, שדכנים וכל מי שעולמם הפנימי של בני אדם מעניין אותו.

זכיתי להשתתף בערב ההשקה לספר שנערך במוזיאון גוש קטיף בירושלים בכ"א כסלו ה'תש"ע. המפגש היה מאתגר ומרתק. מצד אחד היו שם ידידים ומשפחה בעלי תרבות רוסית וביניהם השר יולי אדלשטיין. מצד שני פגשתי שם עיתונאים , חברי כנסת ושרים, ביניהם השר הרשקוביץ וחה"כ אורי אורבך,הסופרת נעמי ריגן, אנשי התיישבות וירושלמים. סופיה רון-מוריה מצאה חן בעיני. היא אשה מיוחדת במינה ואני מרשה לעצמי לכתוב לה ישירות- ימלא ה' כל משאלות לבך לטובה ויצליח את דרכך בכל מעשייך, בחיי המשפחה, הכתיבה והעשייה באשר היא.