מכון באר אמונה - אני ובעלי רבים כל הזמן

אני ובעלי רבים כל הזמן

השואל\ת: מאירה
(10/05/2009)

אנחנו נשואים שנתיים.במשך כל הזמן יש בינינו מריבות. כמעט על כל נושא אנחנו מתווכחים. בכל פעם אנחנו חושבים שהנה פתרנו בעיה, אך מיד יש ויכוח על נושא אחר. נראה לנו שהמריבות לא ייגמרו. עד מתי? ואם כן- למה זה אנוכי? מייאש לחשוב שתמיד יש על מה לריב. אנו מבקשים לדעת איך ניתן לגמור עם המריבות ולחיות בשלום?!

המשיב\ה: אסתר אברהמי
(14/06/2009)

אני שמחה להודיע לכם שעם הויכוחים לא תגמרו אף פעם ובכל זאת אפשר לחיות בשלום, בשלווה ובאהבה רבה.  השאלה היא לא אם המריבות יסתיימו. כי מעצם היות בני הזוג שונים-הם חלוקים בדעותיהם כמעט על כל נושא. השאלה היא איך מתווכחים?

התשובה לכך, עונה גם על השאלה:  מהי מטרת הויכוחים בזוגיות?  כפי שכתבתי, בני הזוג שונים, הן מפני היותם גבר ואישה והן מפני אופן התפתחותם בסגנון החיים השונה ובאופי המשפחה  השונה שגדלו וכן הלאה...

אם כן, חילוקי הדעות קיימים. מכיוון שבני הזוג רוצים להגיע  להבנה ולהסכמה, הם יושבים לשוחח על הבעיה. כאשר יש תקשורת נכונה ורצון אמיתי להבין את הזולת, ההקשבה ההדדית -למרות חילוקי הדעות, מאפשרת הכרות עמוקה יותר עם בן הזוג. רוב המריבות אינן על העניין עצמו אלא על אופן  הדיבור, על הרצון להוכחה שאני צודק  או שאני מעוניין שהדברים יתבצעו כפי רצוני ואם לא - "היא מבטלת אותי". וכידוע: ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. כך אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה שהיא העיקר  והנושא שעליו חלוקים הוא רק "המפתח" למריבה. זוג המתנהג באופן כזה, לעיתים ירצה לחסל את המריבות  רק כדי "שיהיה שקט".

זוג  כזה, מתמקד בפתרון- כמטרה.זה שרוצה את השקט מוותר,אך התוצאה,היא תחושה של כניעה,חוסר הערכה עצמית,חנק רגשי,שמגיע גם למצב של דיכאון.



בני זוג כאלה, שרואים את פתרון הבעיות- כמטרה, חיי הנישואין שלהם הם "עסקיים". בגיל מבוגר, (אם החזיקו מעמד עד אז), כשנשארים לבד בבית - העסק נסגר ואיתו גם הקשר נגמר. לרוב הם מתגרשים או גרים בבית אחד,בנפרד.

מי שמבין שהשוני בין בני הזוג מזמין חילוקי דעות כדבר טבעי ובריא, רואה את המריבות כאמצעי לחיבור נפשי ולא כמטרה להשגת פתרון. מפני שחייבים לשבת ולדבר על כך, בני הזוג מקשיבים, מנסים להבין מהו המקור לשוני ביניהם.

לעיתים קרובות מסתבר, שהבעיה היתה באופן אמירת הדברים, דבר שהזכיר לבן הזוג למשל,קושי בסגנון או בטון הדיבור מתקופת הילדות. השיחה גולשת לסיפורים על העבר של כל אחד, הקשיים שכל אחד חווה בעברו וכיצד זה משפיע היום וכו'...

הזוג מגלה שאין כאן מלחמה אישית אלא פרשנות שונה או הפוכה על העניין ,או על אופן הדיבור וכו'...

מסתבר שבני הזוג גילו האחד את זולתו ונוצרה ביניהם ידיעה וקשר נפשי ורגשי עמוק יותר מאשר לפני המריבה. פתרון הבעיה כבר לא המטרה,כי יש ביניהם הבנה וסלחנות, תוך קבלת רגשות הזולת ושאיפה למלא את רצון הזולת.

מתיאור מהלך זה ניתן לראות שכל מריבה, אם רבים נכון, תגדיל ותעמיק את הקשר הרגשי וההבנה בין בני הזוג.

כאשר הם מתבגרים ונשארים לבדם בבית, הם נהנים ביחד, מפני שהם מקושרים ואוהבים עד כדי כך שאפילו אותן החסרונות שלא ניתן לשנות בין בני הזוג, הם חלק מהווית החיים הטבעית. לומדים לחיות עם החסרונות מתוך קבלתם בהבנה ובאהבה.

הספורנו אומר שבעולם העליון, נשמות בני הזוג היו נשמה אחת. כאשר ירדה לעולם, התחלקה לשני גופות-בני הזוג. מטרת הבורא לאחד בעולם הזה את שני חלקי הנבראים. מה עוזר להם להתאחד? הוי אומר המריבות, שהן דרך עבודה בעולם לחיבור נשמות  בני הזוג. קשה? נכון. אבל כדאי.